בת שבע הוא שם עברי המופיע בתנ"ך, ונפוץ גם כשם פרטי לנשים בחברה היהודית. השם מורכב משני חלקים:

1. "בת" – בתנ"ך, המילה "בת" מעידה על כך שמדובר בבת, כלומר בנות זכר, או מישהי שהיא הבת של מישהו. בהקשרים מודרניים, זה יכול להביע גם את המשמעות של נקבה.

2. "שבע" – יש המפרשים כי השם מקורו במילה "שבע" שפירושה שבע, שהיא מספר חשוב ומשמעותי ביהדות ובמסורת היהודית. המספר שבע קשור לשבת (היום השביעי והיום שבו מנוחה מהעבודה), ולמחזורים של זמן וחגים בתנ"ך, כגון שבע שנות שבעון ושבע שנות יובל.

לכן, השם בת שבע יכול לתת את המשמעות של "בת שבעה" או "הבת של השבע". בת שבע היא גם דמות מפורסמת בתנ"ך כאשתו של אוריה החתי שהנביא נתן מורה לדוד המלך לשאת אותה לאחר מות בעלה. היא היתה אם של שלמה המלך, אחד מהמלכים החשובים בתולדות ישראל.