"בת-ציון" היא ביטוי בעברית המופיע במקורות יהודיים עתיקים, בעיקר בתנ"ך. הוא משמש לעיתים קרובות ככינוי לירושלים או לעם ישראל.
המילים "בת" ו"ציון" פורשות כך:
– "בת" – בעברית מקראית ומודרנית פירושה "בת" ומתייחסת לנקבה או לבת של מישהו.
– "ציון" – שם אחר לירושלים או לגבעה שבה עמד היכל שלמה בתקופת ימי הבית הראשון, המהווה סמל למרכז הרוחני והלאומי של עם ישראל.
לכן, "בת-ציון" יכול להתפרש כ"בתו של ציון" או "בת ירושלים" ומשמשת כאופן לחיבור רגשי ושייכות לעיר ירושלים ולרעיונות המוסריים והדתיים שהיא מייצגת.