השם "איבון" הוא שם עברי מקראי, משמעותו היא אבן. השם מופיע במקורות המקרא ובחז"ל, בדרך כלל כפירוש לאבן שנבנית ממנה משהו. במקורות חז"ל מוזכר ששימוש בשם איבן נעשה להבדיל מהמילה "אבן" עצמה ומהמשמעות הכללית שלה.