השם "מרווה" מקורו בשפה העברית, ופירושו קשור למונחים הבאים מעולם הפלאחות והצומח. המילה "מרווה" פירושה צמח שוטה שידוע בשמו הבוטני "Origanum syriacum", ובעברית נקרא גם "אזובית" או "זעתר". מרווה הוא צמח בשמי מאוד מוכר ונפוץ במזרח התיכון, והוא חלק מהמרכיבים הבולטים בתערובת התבלין המכונה "זעתר".
בשמו המקורי והמלא "מרווה מהרר", הצמח מתייחס למינים מסוימים של הזעתר הגדלים באזורים ההרריים. המילה "מרווה" יכולה גם להצביע על מהות שילוב של צניעות וטיב טעם עממי וטבעי.
השם "מרווה" נתפס בחברה הישראלית כשם נשי המעביר תחושה של טבעיות, רעננות ואהבת האדמה.